אשקר ואח' נ' רכבת ישראל בע"מ

פסק דין חלקי

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעמים של התיישנות, היעדר סמכות, היעדר יריבות והיעדר עילה.

הרקע העובדתי

התובעים הינם בני משפחה אחת, המתגוררים בדירה ברח' אל זיסו בחיפה, בסמיכות למסילת הברזל, החל משנת 1981 (להלן: "הדירה"). תחילה התגוררו התובעים בדירה בדמי מפתח ובשנת 1999 רכשו את הבעלות בדירה.

ביום 22.12.09 הגישו התובעים נגד הנתבעת תביעה בסכום של 480,000 ₪ שבה עתרו לפיצויים בגין חשיפתם לרעש, לרעידות ולזיהום ובגין ירידת ערך הדירה, שהינם תוצאה של הכפלת מסילת הברזל, הגדלה משמעותית בתנועת הרכבות ושינויים באמצעי ההתראה שנעשו במחסום הסמוך לדירה.

ביום 10.10.10 הוגש כתב תביעה מתוקן (להלן: "כתב התביעה").

דירתם של התובעים נמצאת בסמוך למסילת ברזל אשר הוקמה במקום עוד לפני קום המדינה, בתקופת שלטונו של המנדט הבריטי בארץ ישראל.

בשנת 1994, לצורך ביצוע הכפלת מסילת הברזל באזור, הופקעו מקרקעין הסמוכים למסילה בהתאם לצו הדרכים ומסילות הברזל (מסילת ברזל בחיפה אל-עתיקה), התשנ"ה-1994.

הכפלת המסילה הסתיימה לכל המאוחר בשנת 1998 - על פי הנטען בכתב התביעה הסתיימה ההכפלה בשנת 1998, ואילו לטענת הנתבעת הסתיימה ההכפלה עוד בשנת 1997.

בשנים שלאחר מכן בוצעו שינויים במפגש המסילה ברח' אל זיסו, הסמוך לדירה (להלן: (להלן: "המפגש"). הותקן בו מחסום ועליו פעמוני התראה אלקטרוניים (להלן: "הפעמונים").

בתביעתם עותרים התובעים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הכפלת המסילה ומטרד הרעש הנובע מתנועת הרכבות ומהפעלת הפעמונים, וכן למתן צו המחייב את הנתבעת להתקין אמצעי מיגון שיצמצמו את מטרד הרעש.

דיון והכרעה

בקשת הנתבעת מורכבת ממספר חלקים בהתאם לעילות התביעה: הכפלת מסילת הברזל, הרעש הנובע מהפעלת הפעמונים והרעש הנובע מתנועת הרכבות. סדר זה יהיה גם סדר הדיון להלן.

א. הכפלת מסילת הברזל

בכתב התביעה טוענים התובעים כי הכפלת המסילה נעשתה מבלי שנערכו תוכנית מפורטת ותסקיר השפעה על הסביבה כמתחייב על פי דין, דהיינו על פי סעיף 5(א) לתוכנית מתאר ארצית למסילות ברזל, תמא/23 ועל פי סעיף 261(ד) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). עוד טוענים התובעים, כי הכפלת המסילה נעשתה בניגוד לכללים של הגינות מנהלית ובניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בבקשה טוענת הנתבעת כי הכפלת המסילה נעשתה מכוח תכנית מתאר חפ/421 אשר אושרה בשנת 1939 (להלן: "התכנית המנדטורית"), וכי הוראות החוק שאליהן מפנים התובעים אינן חלות על הכפלת המסילה במקרה זה. התובעים מצידם חולקים על טענה זו וטוענים כי מדובר בטענה המצריכה בירור עובדתי שמקומו במשפט גופו.

הנתבעת מעלה בבקשתה מספר טענות בנוגע לסוגיית הכפלת המסילה: התיישנות, היעדר סמכות והיעדר עילה.

התיישנות:

בבקשה טוענת הנתבעת כי הואיל והכפלת המסילה הושלמה כבר בשנת 1997 כל הטענות הנוגעות להכפלת המסילה, לרבות הטענות כי ההכפלה נעשתה ללא תוכנית תקפה וללא עריכת תסקיר השפעה על הסביבה כמתחייב מן הדין, הן טענות שהתיישנו.

בתגובה טוענים התובעים כי מדובר בתביעת נזיקין בגין מטרדים המהווים עוולה מתמשכת. הכפלת המסילה הינה המעשה העוולתי הראשון, ואחריו באו מעשי עוולה נוספים, שהם המטרדים היומיומיים שנגרמים לתובעים בשל תנועת הרכבות המוגברת ובשל רעש הפעמונים הנלווה.